תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל-1969 (להלן: "תקנות המועדים") קובעת שאם "החליט המוסד בתביעה ונמסרה לתובע הודעה על כך, תוגש תובענה לבית הדין לעבודה תוך שניים עשר חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע….".

כלומר, המועד להגשת תביעה לבית הדין לעבודה על החלטת נתבע הוא בתוך 12 חודשים ממועד קבלת ההחלטה.

בעניין מאלו, דן בית הדין הארצי בשאלה אם יש לבית הדין סמכות להאריך את המועד להגשת תביעה נגד הנתבע. בית הדין הארצי החיל את סמכות בית הדין להאריך מועדים הקבועה בתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: תקנות סדר הדין) על תקנה 1(ב) לתקנות המועדים. נקבע כי לבית הדין סמכות להאריך את המועד להגשת תובענות, כאשר במסגרת השיקולים על בית הדין לבחון את סיכויי התביעה, משך האיחור, התנהגות התובע, קיומן של נסיבות אובייקטיביות אשר מנעו את הגשת התביעה במועד, הפגיעה בנתבע עקב חלוף המועד וחשיבות התביעה מבחינה ציבורית ובנוגע לתובע עצמו.

באשר למשך האיחור נקבע כי "ככל שמידת האיחור גדולה יותר נראה כי יידרשו טעמים טובים יותר כהצדקה לו, כאשר בכל מקרה נדרשים בהתאם להוראות התקנה 'טעמים מיוחדים שיירשמו' כך שלא די בכל טעם שהוא".

נוכח האמור, חשוב להגיש את התביעה בזמן ולהיוועץ עם עו"ד הבקיא בתחום

האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי או חוות דעת כלשהי.

משרד עורכי דין – דניאל קליין

טלפון 03-7908035