לעיתים, פונים בעלי דין לבית המשפט על מנת שהאחרון יפטור אותם מתשלום אגרה, האם וכיצד הדבר אפשרי?

במקרה זה, נבחן זאת ביחס לאגרת בית הדין לעבודה ואולם, הדבר נכון גם ביחס לאגרת בית המשפט

כידוע, תשלום האגרות בבתי הדין הוסדר בתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), התשס”ח-2008 (להלן: התקנות או תקנות האגרות). בעניין האגרות הנגבות בבתי הדין קבע בית הדין הארצי כי הכלל הבסיסי הוא: ש”נקיטת הליך בערכאת שיפוט טעונה תשלום אגרה המהווה תנאי לפתיחת ההליך. הטעם לכך הוא כפול: ראשית – בעל דין הפונה לערכאת שיפוט נדרש לשלם עבור השירות שהוא מקבל ממערכת המשפט ושנית – תשלום אגרה מעיד על רצינות ההליך ומונע נקיטת הליכי סרק או ניצול לרעה של ההליך השיפוטי”. (עא”ח
(ארצי) 46/09 רות כרמי – הסתדרות רפואית “הדסה” (ניתן ביום 8.9.2009); ראו גם: בש”א (ארצי) 74/10 רונית אלון – אלון מיכון משרדי בע”מ (ניתן ביום 11.3.2010); ע”ע (ארצי) 5789-10-11 שויטלו גרשון – המועצה הדתית ואח’ (ניתן ביום 30.12.2011)).

כעת נפנה לתקנות הרלוונטיות ;
תקנה 12(ב) לתקנות קובעת כך:
“הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית הדין שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית הדין שההליך מגלה עילה, רשאי בית הדין לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה“.
בהתאם לאמור בתקנה זו, על מבקש הפטור מאגרה להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים:

האחד, הוכחת חוסר יכולת כלכלית בהתאם לקריטריונים שנמנו בתקנות;

השני, שההליך מגלה עילה.

תנאים אלו כרוכים זה בזה וככל שהאחד מתקיים, ניתן להקל בבחינת התנאי השני. עם זאת, ברור הוא כי שני התנאים חייבים להתקיים, גם אם במידה מינימאלית (בר”ע (ארצי) 31365-05-10ZHAOCHENGJUIN – אסטרארק בע”מ (ניתן ביום 14.9.2010)).

נוכח האמור, על בית הדין לבחון כל מקרה לגופו וליתן את פסיקתו בהתאם

האמור לעיל, אינו מהווה ייעוץ משפטי.

עו”ד דניאל קליין עוסק בדיני עבודה תוך ייצוג עובדים ומעסיקים.

נייד: 0542-272747