לצורך יישומו של סעיף 26ב ולאור המחלוקות שהגיחו לעולם בפסיקות רבות, באה לעולם פסיקת בית הדין הארצי

(עע (ארצי) 47715-09-14‏ ‏ עוזי ריעני נ’ אליאסי שיווק בע”מ).

בית הדין קבע כי ניתן איפוא להבחין בין מספר מצבים אפשריים ביחס למידת הוודאות בהתקיימות התנאי של עבודה בשעות נוספות, העומד ביסוד תשלום גמול שעות נוספות, ולמידת הוודאות בהיקפה של העבודה הנוספת.

ואלה הם:  המצב הראשון, כאשר בית הדין, לאחר בחינת כלל הראיות בתיק קובע כי עלה בידי אחד הצדדים – בין אם זהו העובד ובין אם זהו המעסיק – לשכנע בקיומה של עבודה נוספת בהיקף מסוים. במקרה כזה ייפסק גמול השעות הנוספות על יסוד ההיקף שהוכח.

המצב השני, כאשר  ניתן לקבוע פוזיטיבית שהעובד עבד שעות נוספות, ולכן מתקיים התנאי לחזקה, אך לא ניתן להוכיח את היקף עבודתו בהן מפאת העדר עריכת רישום בידי המעסיק כנדרש. במקרה זה תחול החזקה הקבועה ותוצאתה תהא  חבות המעסיק “בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על חמש עשרה שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות”.

המצב השלישי, כאשר כפות המאזניים בתום ההליך השיפוטי נותרו מעויינות בנוגע לשאלת התקיימות התנאי, קרי העבודה בשעות נוספות. משמעות הדבר היא כי ההסתברות שהעובד עבד שעות נוספות שקולה להסתברות שלא עבד בהן. בתנאי אי וודאות אלה תוכרע שאלת אחריות המעביד וזכאות העובד על סמך חלוקת נטלי השכנוע. משמעות הדבר היא כי סיווגה של החזקה כמעבירה את נטל השכנוע, ולא רק את נטל הבאת הראיה, יביא להחלת תוצאותיה, קרי המעסיק יחויב “בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על חמש עשרה שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות”.

המצב הרביעי, כאשר בית הדין קובע ממצא בדבר העדר עבודה בשעות נוספות. במקרה כזה לא חלה החזקה, שכן יסודותיה – הנגזרים מסיווג  גמול השעות הנוספות כתוספת המותנית בתנאי – לא הוכחו וכפות המאזניים אף לא נותרו מעויינות ביחס אליהן. מבלי להתיימר למצות, נעיר כי בגדר המצב הרביעי יכולים להיכלל מקרים בהם מאזן ההסתברויות נוטה לצד גרסת המעסיק בין מחמת ראיות שהניח ובין מחמת שגרסת העובד בדבר עבודה בשעות נוספות נמצאה בלתי מהימנה, כך שבית הדין אינו סומך עליה. ויודגש, מסקנה זו אינה מכרסמת בדעת הרוב בעניין בוסקילה, שכן גם שם נאמר כי “על מנת שתידחה התביעה לפי תיקון 24 לגמול עבור עבודה בשעות נוספות, נדרש כי המעסיק ישכנע את בית הדין כי יש לדחות את התביעה. מתי ואיך יקרא הדבר, אין לקבוע נוסחאות וכל מקרה יוכרע עובדתית לפי חכמתו של בית הדין היושב בדין”.

יוער ויודגש, כי לאחרונה (29.6.2021)  קבע בית הדין הארצי (עע (ארצי) 31492-11-20‏ ‏ דוד זגרון – ‏Asoum Dalifi Nimeri Elfaki)

כי לא חלה כל תפנית בפסיקה בכל הנוגע לחלוקת נטל ההוכחה בין העובד לבין המעסיק לאור תיקון 24 לחוק הגנת השכר. כל שנעשה בעניין ריעני הוא הנחת מתווה לאופן יישום תיקון 24 לחוק הגנת השכר, על יסוד הפסיקה הקודמת שפירשה את תיקון 24 לחוק הגנת השכר – פסיקה המאוזכרת במפורש בעניין ריעני.

נוכח האמור, יש לבחון כל מקרה לגופו בהתאם למתווה הפסיקתי האמור לעיל.  מומלץ לפנות לעורך דין מומחה בדיני עבודה אשר עוסק בתחום זה.

האמור, אינו מהווה ייעוץ משפטי או חוות דעת כלשהי.

דניאל קליין, עו”ד דיני עבודה וזכויות

נייד 0542-272747