סעיף 12(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל”ג- 1973(להלן – חוק החוזים (חלק כללי) מטיל חובה על צדדים למשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב.

סעיף 12(ב) קובע כי צד למשא ומתן שלא נהג כך, יהיה חייב לצד השני פיצויים בעד נזק שייגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה;

ב) הסעד הרגיל שיינתן במקרה של הפרת החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב במשא ומתן הוא סעד של פיצויים שליליים, שמטרתם החזרת המצב לקדמותו, כלומר: העמדת הצד הנפגע במצב שבו היה נתון אלמלא נכנס למשא ומתן (ע”א 800/75[1]; ג’ שלו דיני חוזים, בע’ 63).

אולם בפסיקה נקבע כי סעיף 12(ב) אינו מהווה רשימה סגורה, וכי במקרים חריגים יוכרו גם סעדים אחרים (ע”א 829/80[2).

לסעיף 12(א) תוצאות מגוונות. התרופה השגרתית בעקבות הפרתה של החובה הקבועה בו תהיה פיצויי הסתמכות. אולם במקרים חריגים, כאשר לא יהיה די בכך, יש להעניק לבית המשפט שיקול דעת לצוות על אכיפת הבטחה שניתנה במהלך המשא ומתן או להורות על פיצויי קיום במקום צו אכיפה. לעיתים יוביל צו בית המשפט לתיקונו של הליך המשא ומתן ולהסרת ההפרה במהלכים של המשא ומתן בלי שיהיו לדבר השלכות הכרחיות על כריתת החוזה

בעבר לא היו בתי-הדין לעבודה מוסמכים לדון בתוצאותיו שלמשא ומתן לכריתתו של חוזה עבודה אינדיבידואלי שלא נשא פרי, ולא נסתיים בחוזה, כך שלא נקשרו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. אולם בתיקון (מספר 18) לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ”ט-1969, הורחבה בסעיף 24(א) סמכותם של בתי-הדין גם למשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ליצירת יחסי עובד-מעביד שלא הסתיים בחוזה עבודה (ראו א’ ברק, “משא ומתן לקראת חוזה עבודה”, בע’ 51).

לפיכך, יש לשים לב כי מי מהצדדים לא מפר את הוראות הסעיפים הנ”ל.

אין האמור מהווה ייעוץ משפטי או חוות דעת כלשהיא.

עורך דין דניאל קליין עוסק בדיני עבודה ומשפטי אזרחי תוך עמידה על זכויות הפרט.

צלצלו עכשיו לתיאום פגישה עם עו”ד.