לעיתים, לא ניתן להעיד עדים בדרך המלך של הבאתם לעדות בבית המשפט, בשל סיבות שונות כגון: עדים שלא גרים בארץ או עדים חולים או סיעודיים.

סעיף 13 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל”א – 1971 שכותרתו: “גביית עדות על ידי שלוח במשפט האזרחי” הוא מקור הסמכות לגביית עדות במשפט אזרחי מחוץ למדינה באמצעות כינוס וידאו (ראו גם דעתו החולקת של כב’ הש’ א’ גרוניס לפיה מקור הסמכות מצוי בתקנה 15 לתקנות העזרה המשפטית 1999 בעניין רע”א 3810/06 י. דורי את צ’יקובסקי בניה והשקעות בע”מ נ’ גולדשטיין [פורסם בנבו] (24.9.07) (להלן: “עניין דורי“)).

הפרשנות שניתנה בפסיקה לסעיף 13 (א) בהקשר של  עדות באמצעות כינוס וידאו, היא פרשנות מצמצמת. נקבע כי על המבקש להוכיח כי פנייתו לבית המשפט נעשתה בתום לב; כי העדות רלוונטית לשאלות השנויות במחלוקת; וכי קיימת סיבה טובה המונעת הגעת העד לחקירה בישראל.

כך נפסק: “השיקולים המנחים בבחינת בקשה להעדה באמצעות כינוס וידאו הם שהבקשה הוגשה בתום לב, כי העדות רלבנטית למחלוקת וכי קיימת סיבה טובה לכך שבעל הדין או העד אינם יכולים למסור עדותם בבית המשפט…”   (רע”א 1920/12 אהרון לוינגר נ’ עו”ד ניצה פוזנר, כונסת הנכסים [פורסם בנבו] ((3.5.2012)).

נפסק כי ניתן לראות כ”סיבה טובה” להימנעות מהגעה לעדות בישראל, טעמים הנוגעים לבריאות העדים, מצב ביטחוני במדינה, התחייבויות קודמות של עדים שלא ניתן להשתחרר מהן, אך ככלל,  יש לבחון כל מקרה לגופו.   (רע”א (ת”א) 5569-05-18 מריו קוניאל נ’ יואב גולן [פורסם בנבו] (7.05.18)).

עוד נפסק, כי הקביעה אם הסיבה הינה סיבה טובה, צריכה לשקף איזון בין הנזק הצפוי לעד כתוצאה מטיסה לישראל, לבין הנזק המשפטי הצפוי להיגרם כתוצאה מכך לצד השני, משמע, יכולתו לנהל חקירה אפקטיבית. במקביל, קבע כב’ השופט גרוניס בעניין דורי, כי ככל שהעדות חשובה יותר ומרכזית יותר וככל שהבאת העד לבית המשפט כרוכה בקשיים רבים יותר או בנזק רב יותר לעד, כך ייטה בית המשפט להתיר עדות בהיוועדות חזותית. במסגרת תום הלב, יש לבחון האם הבקשה הוגשה על מנת להתחמק מהדיון המשפטי תוך היעדרות מכוונת או שמא יש מאחוריה בסיס בו יש לדון.

אין האמור מהווה ייעוץ משפטי או חוות דעת וכי יש להיוועץ עם עורך דין הבקיא בעניין זה.

דניאל קליין, עו”ד  מתמחה במשפט אזרחי ודיני עבודה תוך ייצוג עובדים בבית הדין לעבודה.