עוד נפסק כי:

”יש ומשקלם המצטבר של מספר טעמים, אשר כל אחד מהם כשלעצמו אינו מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, עולה לכדי טעם מיוחד כאשר מצרפים אותם יחד”. (עא”ח (ארצי) 1005/02 קובטי הישאם – מועצת העדה האורתודוכסית בנצרת, 19.6.2002, להלן: פס”ד קובטי הישאם).

הצורך להצביע על ‘טעם מיוחד’ נובע מכלל סופיות הדיון. בבואו להכריע האם להאריך את המועד להגשת ערעור, על בית הדין לשקול זה מול זה את משקלו של ‘הטעם המיוחד’ ואת אינטרס הסופיות של בעל הדין האחר, כאשר: “ככל שאינטרס הסופיות של בעל הדין האחר הוא מובהק יותר, והסתמכותו על חלוף המועד ברורה יותר, כך יהיה מקום לדרוש שלטעם המיוחד ישווה אופי של העדר שליטה או תקלה שאינה רגילה או צפויה” (ע”א (עליון) 6842/00 ידידיה נ’ קסט, פ”ד נה (2) 904).

סיכויי הערעור מהווים שיקול מרכזי ומכריע בהחלטה בדבר הארכת מועד (ראו: בש”א (עליון) 604/05 טובה אירלנדר נ’ הסתדרות העובדים הכללית החדשה,  21.8.2005; ע”ר (ארצי) 25156-09-16 איקיוטק דיגיטל וויז’ן בע”מ – רחל סילמו, 15.5.2017; עא”ח (ארצי) 19/07 חיים גלעד – צים חברת השיט הישראלית בע”מ, 28.6.2007).