לעיתים מגיש צד לתביעה כתב טענות חסר תוכן או נעלם פרטים ולפיכך, עולה הצורך להגיש בקשה לחשיפת הנתונים החסרים.

תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ”ב-1991 קובעת כי:

 “בית הדין או הרשם רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות” (להלן: תקנה 46(א)).

בע”ע (ארצי) 64/10 מדינת ישראל-משרד החינוך נ’ דניאל צברי, מיום 25.3.2010 קבע בית הדין הארצי:

“הוראת תקנה 46(א) נטועה בתכלית ההתדיינות בפני ערכאות שיפוטית ובמאפייניה, לרבות הצורך להבטיח “משחק בקלפים פתוחים” והבטחת יעילות הדיון. עמד על כך בית המשפט העליון, בהדגישו כדברים הבאים: “ככל שעסקינן בדיון המתנהל במתחם זה, דהיינו בפני אחת הערכאות השיפוטיות הפועלות על פי דין, נקודת המוצא לעניין גילוי מסמכים ועיון בהם היא גילוי מרבי ורחב ככל האפשר של המידע הרלוונטי למחלוקת”. הטעם לגישה מרחיבה זו, במיוחד בכל הנוגע להתדיינות בערכאות, הוא הצורך להגיע לחשיפת האמת המשפטית, באופן המבטיח משפט צדק: “עשיית צדק מושתתת על חשיפת האמת ובכך היא משרתת את האינטרס של הפרט המתדיין וכן את אינטרס הציבור להבטיח ‘תקינות הפעולה של המערכת החברתית כולה’…. הכללים הדיוניים בדבר חובתו של בעל דין לגלות ולאפשר עיון במסמכים המצויים בשליטתו ובחזקתו אף תורמים ליעילות הדיון ומאפשרים את ניהול ההליך ‘בקלפים גלויים, כאשר כל צד יודע מראש מהם המסמכים שבידי הצד האחר'” (ההדגשות וההפניות במקור, מ.פ.).

עוד נקבע על ידי בית הדין הארצי כי:

“על פי הכלל שקבוע בפסיקה, מקום בו מבקש בעל דין צו לגילוי ועיון במסמכים, השאלה שצריכה לעמוד לנגד עיני בית הדין, בראש ובראשונה, היא מידת הרלוונטיות של המסמך שגילויו מתבקש, לצורך הכרעה בשאלות שבמחלוקת”.

ובהמשך:

“אמנם לפי הפסיקה, אין להיעתר בנקל לגילויים של התכתבויות פנימיות, אך זאת בשים לב לפגיעה בפועל שעלולה להיגרם כתוצאה מחשיפת המידע”.

(בר”ע(ארצי) 54091-06-14 מדינת ישראל נ’ עמיר לוזון, מיום 14.8.14).

הנה כי כן, ראוי לבחון כל מקרה לגופו תוך היוועצות עם עורך דין הבקיא בענייני עבודה.

האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית.

עו”ד דניאל קליין עוסק בדיני עבודה מתוך מתן ייעוץ משפטי מקצועי לעובדים.